תשומת לב יתרה/העסקת יתר
העסקת יתר היא כשיש דרישה חוזרת ונשנית מצד הילד, בזמן במקום או במידה לא מתאימה. הדרישה של הילד אינה עומדת בתנאי המציאות והיא תובענית. ההורה מצידו מאמין שהוא צריך לעמוד לשירותו של הילד, ועליו לתת לו תמיד את מה שהוא רוצה, כשאינני יכול לתת לו עלי להסביר לו עד שיבין. לפעמים הורה מאמין שהיענות לכל דרישות הילד בכל מצב (הענות היא גם הסבר למה כרגע אי אפשר) זו דרך להיות הורה טובה.
כאשר הדרישה הופכת להיות דפוס, ההורה מרגיש עייפות רבה, תשישות, תסכול ורוגז קל. דפוס זה מעייף מאוד, מפני שהילד מאלץ אותנו לבוא אליו בכל זמן, לכל מקום ובמידה שהוא רוצה. בדפוס התנהגות זה, משיג הילד את דרישתו הספציפית וגם הרבה תשומת לב, תחושת ערך ומשמעות, כי בדרך כלל אנחנו מתפנים מכל עיסוקנו כדי לספק את דרישותיו, או כדי להסביר למה אי אפשר, פירוש מציאות, ומנסים לנחם ולפצות.
יציאה מהעסקת יתר:
- זיהוי הרגש האמיתי שמתעורר בי בעת העסקת היתר. כשאני יודע לזהות את הרגש שלי, אני יכול לזהות את המטרה של הילד.
- לבדוק היכן מתגמלת התנהגות הילד ועונה לו לפחות על 3 מצרכי השייכות (תרומה ומועילות, צמיחה וגדילה, משמעות אישית, התייחסות אישית, בעל ערך)
- להיעזר בסבלנות, זהו תהליך שיקח זמן ואין תוצאות מיידיות.
- להחליט שאני רוצה בשינוי.
- להבין שזהו התפקיד ההורי שלי.
- להבין שכשהילד מתנהג כך, זו הדרך שהוא מצא להשתייך, ולמעשה הוא סובל מעודף תשומת לב שאינה תואמת מציאות.
- לעולם אינני מתעלם מהילד, אלא מהתנהגות.
- לתת לילד תשומת לב בזמן ובמקום המתאימים, ולא על פי סחטנות רגשית ודרישה בלתי פוסקת.